קנסות תעבורה

איסור על המעביד לשלם קנסות תעבורה של העובד

סעיף 252 א' לחוק העונשין אוסר על תאגיד לשלם קנס שהוטל על זולתו ועל מעביד לשלם קנס שהוטל על עובדו.
קנס על פי הוראה זו כולל גם קנסות תעבורה למיניהם, אך פקודת התעבורה הגבילה תחולת הוראה זו בחוק העונשין לקנסות בגין מספר מוגבל של עבירות תנועה.

עבירות התעבורה בגינן חל איסור על מעביד לשלם קנס שהוטל על עובדו כוללות בין היתר את העבירות הבאות:

1. גרימת מוות ברשלנות.

2. הפקרת אדם במהלך מעורבות בתאונת דרכים.

3. נהיגה בשכרות ובהשפעת סמים.

4. אי עצירת רכב לפני מסילת רכבת.

5. נהיגה ברכב בתקופת פסילת רישיון נהיגה.

6. אי ציות לרמזור אדום.

7. נהיגה ברכב שנמסרה לגביו הודעת אי שימוש.

8. אי ציות לתמרור המחייב מתן זכות קדימה לרכב חוצה בצומת.

9. אי ציות לתמרור עצור.

10. נהיגה במהירות העולה על המהירות המרבית המותרת בדרך עירונית ביותר מ-20 קמ"ש ועל המהירות המרבית המותרת בדרך מהירה ביותר מ-30 קמ"ש.

11. עקיפה במקום אסור (קו לבן וכו').

בתאגיד שישלם קנסות שהוטלו על עובד כאמור, יועמדו לדין, בנוסף לתאגיד, גם כל אדם אשר בעת ביצוע העבירה שימש כמנהל פעיל בתאגיד או עובד מינהל בכיר האחראי לתשלום הקנס.